נציגי האדריכלים מוחים על בקשת הנדסאים לקבל סמכויות נוספות לידם. לטענת ההנדסאים, המצב הנוכחי רחוק מלשקף את הידע שלהם

מקור: נעמה ריבה ״הארץ״

צילום: מוטי מילרוד

בסוף החודש ייערך דיון במועצת ההנדסה והאדריכלות, הכפוף למשרד העבודה והרווחה, ובו ידונו בבקשת נציגי הנדסאי אדריכלות לקבל סמכויות שכיום נמצאות בידי אדריכלים. לכאורה מדובר בדיון פנימי, אך יש לו השפעה על כל המרחב הישראלי הבנוי. נכון לעכשיו, הנדסאי אדריכלות יכולים בתום שלוש שנות לימודים לתכנן מבנים פשוטים בגובה של עד ארבע קומות. אדריכלים לומדים חמש שנים, ונדרשים בהתמחות שנמשכת שלוש שנים לפחות.

לפי מסמך שהכינו נציגי ההנדסאים לדיון, הם דורשים לשנות את ההגדרה של מבנה פשוט כך שיוגדר כמבנה של עד שבע קומות ויכלול פרויקטים של תמ”א 38. נוסף על כך, הם מבקשים לאפשר להנדסאים בעלי חמש שנות ניסיון לתכנן מבני מגורים בגובה של יותר משבע קומות וכן מבני ציבור בינוניים. המשמעות היא שהזכות הבלעדית היחידה שתיוותר לאדריכלים היא חתימה על מבנים מורכבים כמו בתי חולים או שדות תעופה — מבנים שנבנים לעיתים רחוקות.

הדיון נערך גם בגלל מחאת האדריכלים על האי בהירות בסמכויותיהם וכיוון שכל רשות מקומית מפרשת את החוק באופן שונה. חבר הכנסת יוסי יונה (המחנה הציוני) הפנה שאליתא לשר חיים כץ, ובו תהה מהן הסמכויות של כל אחד מבעלי המקצוע בתחום התכנון והבנייה כמו אדריכל רישוי, הנדסאי ועריכת תוכנית בניין עיר. השאילתא טרם זכתה למענה מפורט.

יו”ר עמותת האדריכלים, האדריכל דוד קנפו, זועם על הכוונות להעניק סמכויות נוספות להנדסאים. “אדריכלים לומדים תקופה ארוכה ונדרשים להתמחות ולבחינות דרקוניות כדי לקבל את ההסכמה מהחברה לחתום על היתרי בנייה. המקצוע נוזל לנו בין האצבעות”. לדבריו, בעידן הנוכחי המבנים נעשים למסובכים יותר ויותר: “בתקופה כזו צריך לצמצם את הסמכויות שניתנות להנדסאים, לא להוסיף להם כאלה. הסמכויות החדשות יאפשרו להם לתכנן 90% מהבניינים במדינה, רק בגלל שהם רבים מאתנו ומאורגנים פוליטית טוב יותר”.

“זה כמו שייתנו לפראמדיק סמכויות של רופא”, מוסיף חבר פורום אדריכלים צעירים, נדב הייפרט. “זה לא שהם לא מוכשרים, הם פשוט לא הוכשרו להתמודד עם תכנון בניינים בתור רקמה עירונית. יכול להיות שהם שרטטים טובים יותר, אבל התפיסה שלהם היא טכנוקרטית”.

כיום ניתן ללמוד ללימודי הנדסאי אדריכלות ב–33 מכללות. לעומת זאת, לימודי אדריכלות נערכים בחמישה מוסדות בלבד. במסמך שהכין ב–2014 צוות שבחן את הכשרת ההנדסאים והאדריכלים עבור משרד העבודה נכתב כי “תנאי הסף (ללימודי הנדסאים; נ”ר) נמוכים מדי ואינם מתאימים לתכני ההכשרה הנדרשת… אין בפרויקטים המתורגלים במסלול הנדסאים כדי להכין את הבוגרים לתכנון עצמאי”. הצוות ביקר גם את לימודי האדריכלות וסיכם כי הוא ממליץ שזכות החתימה על מבנים פשוטים תינתן רק לאחר שנת התמחות.

לשמע הטענות, ראש בית הספר לאדריכלות בשנקר הנדסאים, האדריכל תמיר גרינברג, מעלה שאלה: “האם אנחנו מדברים פה על תחרות בין גילדות, או על טובת הציבור?” לטענתו, תוכנית לימודי הנדסאים קשה ועמוסה: “בשלוש שנים אנו מכשירים אנשי מקצוע מהדרגה הגבוהה ביותר”. הוא מוסיף כי בוגרי לימודי הנדסאים מסיימים את לימודיהם כשהם יודעים להכין סט תוכניות עבודה לביצוע, ולכן “זכות החתימה שהם מקבלים כיום רחוקה מלשקף את הידע שלהם”.

מלבד המחאה נגד ההנדסאים, מוחים האדריכלים לגבי כרסום מעמדם בתכנון ערים, תחום שבו הם נמצאים בתחרות מול בוגרי לימודי תכנון ערים הרשאים לערוך תוכניות בניין עיר, תוכניות אב וכו’. למעשה, כיום כל אדם יכול לערוך תוכניות בניין עיר — על כל תוכנית אחראי עורך ראשי, שלא מחויב בהתמחות מתחום מסוים ותחתיו פועלים מספר אנשי מקצוע. ציבור האדריכלים מבקש לבטל פרצה זו בחוק. בנושא זה יש הסכמה בין ההנדסאים לאדריכלים, ונציגי שתי הגילדות ממליצות להגדיר תחום זה תחת סמכויות של אדריכל רשוי לאחר שנות התמחות. “בקרוב משרדי עורכי דין יבקשו שאיזה סטודנט לאדריכלות ישרטט להם את התוכנית והם רק יחתמו”, אומר קנפו. “הם יודעים לנסח תקנון והם יודעים יותר טוב להתפלפל בוועדות. גם ככה התכנון העירוני כיום נהפך להיות משפטי”.

פרופ’ רחל אלתרמן, משפטנית, מתכננת ערים, חוקרת ומרצה בטכניון, מסבירה מה הם ההבדלים בעיניה בין אדריכל למתכנן ערים, מקצוע שהתהווה ב–40 השנים האחרונות. “אדריכלים עוסקים במקצוע שמסכן חיי אדם. תכנון עירוני זה מקצוע של מדיניות ציבורית”, היא אומרת. “מה שמניע אדריכלים זה להטמיע יצירתיות. המניע שמביא אנשים לתכנון ערים הוא כמעט הפוך — שירות הציבור”. באשר לטענה שמקבלי החלטות בתחום התכנון צריכים להיות אדריכלים, היא אומרת כי “אם כך, אז צריך שהם גם יהיו כלכלנים ופסיכולוגים”.

עורך הדין ומתכנן הערים אשר כהנא, היועץ המשפטי של איגוד המתכננים, כתב מכתב זועם למשרד העבודה באשר לדיון המתקרב, שאליו האיגוד כלל לא הוזמן. במכתב הוא מציין כי “אין כל מקום להעניק לאדריכלים סמכויות ייחודיות בתחום העיסוק של מתכני ערים”. עוד ציין כי תכנון ערים דורש ידע רב תחומי שאינו מתמצה בתחום העיצוב האדריכלי: “אין הצדקה להגבלת העיסוק בתכנון מרחבי דווקא לאדריכלים בשל ‘ראיה תלת ממדית'”. לדבריו, דרישת האדריכלים “היא הסגת גבול של מקצוע האדריכלות לתחומי מקצוע אחר, תוך מניעת בעלי המקצוע האחר לעסוק במקצועם”.