חברים כותבים לזכרו של אדריכל פרופ' אלי פירשט – יו"ר התאחדות האדריכלים לשעבר
זכיתי להיות שותפו של אלי כבר למעלה מעשור.
אלי – אדריכל, מתכנן, מורה ומעל הכל אדם יוצא דופן, היה שותפו של אבי ולאחר מכן מורה עבורי ומנטור.
לשמחתי, מעבר לשותפות, זכיתי להכיר את אלי כאדם משכמו ומעלה, בעל חוש צדק מחודד שפעל בכל הכלים העומדים לרשותו לתקן ולהיטיב עם מי שנדרש או ראוי לכך.
בפועלו המגוון כל כך, בצניעות, אנושיות ובשקט העוצמתי שלו, השפיע אלי על מגוון רחב כל כך של אנשים אשר מוקירים לו תודה על עשייתו המקצועית והאנושית כאחד.
זכיתי לא רק לעבוד במחיצתו ולהיות שותפו אלא לאהוב אותו ולהיות קרוב אליו מאוד והוא יחסר לי מאוד.
אלי ישאר איתנו תמיד ואנו לוקחים איתנו אל כל שלמדנו ממנו והערכנו כל כך.
אדר' אורי מזור
אלי היה איש אמת.
איש של מילים, רעיונות נשגבים והגות אנושית.
כשהתהלך בשקט בחדר הומה אדם, יכולת לחוש את שובל התבונה ושיקול הדעת באישיותו.
אלי המורה, העמיד שדרה רחבה של אדריכלים צעירים מלאי השראה שרואים במקצוע האדריכלות ביטוי חברתי, קולקטיבי, מעבר לשאיפה לביטוי האישי.
אלי המנהיג, עמד בראש התאחדות האדריכלים והפנה זרקור מהדהד על מעמד האדריכלים הצעירים ועל נחיצות שילובם בעולם המעשה.
אלי החבר, העמית למקצוע היה איש שיחה מרתק, שהעומק האינטלקטואלי שפרס בכל דיון היה מאיר עיניים ועטוף בתחושת שליחות במעשה האדריכלי.
אלי יחסר לנו בכל דיון על עירוניות ישראלית, על אדריכלות מקומית, על חברות ואתיקה מקצועית.
אלי ייחרט בליבנו כמגדלור מתווה דרך וכתף להישען עליה בכל צומת מעורפלת.
יהי זכרו ברוך.
דוד קנפו – אדריכל
עבדתי עם אלי במשך שלוש שנים כשהיה יו"ר עמותת האדריכלים. במנהיגות שקטה, בסבלנות ובדרכו המיוחדת עשה כל כך הרבה למען האדריכלים מבלי לבקש אפילו הכרה. תנועה שקטה, מסורה, לעיתים עד השעות הקטנות, מתוך מנוע פנימי שהמשיך והמשיך.
לפעמים בשיחות איתו, הייתי שואל שאלה והוא היה שותק. עם הזמן הבנתי שהוא מחשב בראשו איך לענות בצורה הכי מדוייקת ורגישה האפשרית. ואחרי פרק זמן שבהתחלה נדמה כמו נצח ועם הזמן התרגלתי אליו ואפילו נהניתי ממנו ומההשהיה הלא שגרתית – הגיעה התשובה המבוקשת.
הוא היה מסוג האנשים שהצליחו להעביר רגש ומחשבה במבט אחד, במנוד ראש. מסוג האנשים שאם הצלחתי לגרום לו לחייך – קניתי את עולמי באותו הרגע. מסוג האנשים שאדם זוכה להכיר במהלך חייו.
לפני כשלוש שנים פגשתי את אהבת חיי ושנה לאחר מכן התחתנו. רצה המקרה ואלי היה דוד שלה, כך שזכיתי להכיר מעט גם מהאבא והסבא שהיה. בהצצות חטופות במפגשים משפחתיים, במסירות שלו לנכדים, למשפחה. שמחתי שהפכתי לבן משפחה ושמתאפשרת קרבה מסוג אחר ושאוכל עם הזמן להמשיך ולהעמיק את ההיכרות בינינו.
לא ראיתי או דיברתי עם אלי מעל שנה. תקופת הקורונה בשילוב המחלה לא סיפקו אפשרויות מפגש של ממש, והחיים המשיכו. פטירתו אתמול הותירה חלל גדול, נוכחות מרשימה שפתאום הפכה נעדרת.
ולמרות שלא נפגשנו או דיברנו לאחרונה – אני מרגיש כאילו הרגע שאלתי אותו שאלה ואני פשוט ממתין עכשיו בשתיקה משותפת לתשובה, כי אלי עוד חושב ומהדהד בראשו תשובות אפשריות – עד שבסוף תבוא התשובה המדויקת שאני כל כך מחכה לה.
יהי זכרו ברוך.
אדר' רני שור
עם לכתו בטרם עת של אלי פירשט – כמה מלים.
הכרתי את אלי עשרות שנים, עוד במשרדו יחד עם אדם מזור, ששכן כמדומני בדיזנגוף סנטר, שניהם אז אדריכלים צעירים ומבטיחים, עולים על הבמה.
אלי – תמיד עם דיבור שקט, נעים, מלא רצון טוב, חיוך, חוש הומור, גם אירוניה שהתפתחה עם השנים. אדם, מאיר פנים, שש להסביר ולתרום מניסיונו.
זוכר את אלי מאוחר יותר כיושב ראש עמותת האדריכלים, פותח אירועים של סיום תחרויות והכרזת זוכים, כמרצה שנים בבצלאל, מזמין חברים להגשות סוף שנה, מציג את הסטודנטים בחיבה, מבקר אך לעולם לא קוטל, כפי שחביב על אחרים, כך גם בהרצאות ובכנסים: תמיד שקט בדיבור, לעתים מהורהר, כמו מפליג בריחוק מה מעל היום-יום…
מזה עשור ויותר אנו שכנים באותו בית טויוטה, נפגשים לא מעט, קפה לעתים, מחליפים סיפורים, לעתים קצת מקטרים – על מצב המקצוע ובכלל, על הבירוקרטיה האינסופית.
בשנה האחרונה גם חיבר בינינו פרויקט משותף; במסגרת תכנית רחבת היקף של אלי בבני ברק, אנו תכננו תחנת רכבת וכיכר; הכנו יחד סקיצות, כמו פעם, עלו רעיונות שונים ואלי בדרכו השקטה, המפרגנת ראה, חשב, העיר, קיבל – הכל בדיאלוג נעים ופורה, לא מובן מאליו.
בשנה זו אפשר היה לראות שפיזית, אלי כבר לא במיטבו, מצבו הלך ורע, ובכל זאת מותו, בטרם עת, בא במפתיע.
כולנו (אני לפחות) מאחל לנו האדריכלים ליצור ולעבוד עד הסוף, ואלי אמנם עבד ויצר עד הסוף, אבל הסוף יכול היה להמתין עוד כמה שנים טובות…
עמי שנער, אדריכל
מאז התחלתי את דרכי כאדריכל צעיר, אני זוכר את אלי כאדריכל ערכי בולט ומוביל בשורה הראשונה של אדריכלי ישראל.
הכרתי את אלי מקרוב כשלקח על עצמו להיות יו״ר עמותת האדריכלים והייתה לי הזכות לשתף עימו פעולה במאמצים משותפים לשיפור מצב האדריכל, האדריכל הצעיר בפרט ושיפור מעמד האדריכלות בכלל.
לא יכולתי שלא להתפעל מאלי שמצא את הזמן שלא היה לו, לעסוק שעות רבות ובנחישות רבה בהשקעת מאמצים שנראו סזיפיים, כמעט בלתי אפשריים ולעיתים כמו הילד ההולנדי שמנסה באצבעו לעצור את שטף המים.
לעיתים זכינו בהובלתו להצלחות שלא הוערכו מספיק על ידי קהיליית האדריכלים ובכלל.
אלי עבורי הוא מודל של אדריכל – חכם, רחב אופקים, פילוסוף וציניקן, רחוק מפוזות.
במציאות אדריכלית שסוגדת למראית העין ולזיקוקי דינור היה אלי אדריכל מזן אחר – איש מעמיק שרואה באדריכלות יעוד מקצועי, חברתי ואנושי.
לכתו של אלי מאיתנו – אבידה גדולה – למשפחתו, למכיריו ומוקיריו ולקהילת האדריכלים בארץ.
איפה ישנם עוד אדריכלים כמו האיש ההוא…
אדר' חיימי שניידר
אלי היה אוהב אדם, נדיב, מתכנן חכם ורגיש, מנהיג וחבר לדרך שידע לתת לעומד לצידו הרגשה של ערך, חברות ושותפות.
הכרתי אותו בקדנציה שלו כיו"ר עמותת האדריכלים כשמלאתי תפקיד תחתיו כרכז ועדת התחרויות. הערכתיו מאוד כאדם וכמתכנן ולכתו מהווה אבדה גדולה לציבור האדריכלים והמתכננים בישראל.
אני משתתף בצער המשפחה החברים וקהילת האדריכלים כולה.
אדר' שחר לולב
