בתיה סבירסקי-מלול
מועמדת לתפקיד חבר ועד ארצי
חברים וקולגות יקרים!
אני כבר אדריכלית “ותיקה” – נורא נעלבתי שאמרו את זה עלי לא מזמן, אבל הלהט והאהבה למקצוע נשארו.
פעלתי שנים גם כגזברית העמותה ( מנוחתה עדן) כשהבאתי את התקציב מ-400,000 ש”ח לפי 6 – 2,400,000 ש”ח… ( כן זה היה מזמן…)
כמו כן הגיתי ואצרתי את הכנס הבינלאומי לנשים באדריכלות בחולון שפעל עשור במסגרת העמותה בו הבאנו לקדמת הבמה את פועלן של אדריכליות מוכשרות מכל העולם ,צעירות מבטיחות ובכירות עולם האדריכלות כליז דילר, ג’יני גאנג ואחרות.
רובכם מכירים אותי מפעילות זו. חברים יקרים – איני יודעת אם כדאי לבחור בי, אבל אם אבחר- וגם אם לא אבחר, אעמוד לרשות מי שירצה באמת לעסוק במאבק נגד שכר הטרחה העלוב שלנו – כעצמאיים וכשכירים – כצעירים וכבוגרים.
פשוט בושה שאדם המסיים לימודים אקדמיים של 5 שנים המקבילים לתואר שני, צריך לעשות סטאז’ ארוך של 3 שנים ובחינות קשות, מגיע לשכר נמוך כל כך שאין לו אח ורע אצל אף אחד מהמקצועות המקבילים לו.
בחברת שלושת ה-“כ” שלנו אם אין כסף אין כבוד ולכן אין כוח!!!!
נהפכנו למקצוע של “נשים ” תרתי משמע– כי לא מרווחים בו . לנשים זה “מתאים” לכאורה, כי זה “פויה” לדבר על כסף. וגם הגברים לא מלקקים דבש….
הצעירים המוכשרים ביותר עוזבים את המקצוע, אלה שנשארים קשה להם לשרוד בלי גב כלכלי מהחוץ.המועמדים לבתי הספר מתדלדלים…
זוהי סכנה משמעותית לעתיד התכנון בארץ ולפיכך לעתידה של מדינת ישראל, שסובלת לצערנו מבעיות רבות – ולא רק מנגיף הקורונה.
בתי הספר אינם מכשירים אותנו לכך- אין לנו כלים ניהוליים וכלכליים.
מאידך אי אפשר לצפות שאנשים לא יורידו מחירים אם הם נלחמים על חייהם.
אבל הארגון- זהו תפקידו היחיד הרלוונטי- כל השאר זה נחמד אך לא משמעותי.
שכר הטרחה המדולל, של האדריכלים העצמאיים, שמתמודדים בשוק מטורף, ללא שום ארגון, עזרה, או יד מכוונת, מבלי שהארגון שלנו עשה משהו עבורם בשנים האחרונות. והשכירים … הצעירים, שעתידם לוט בערפל והשכר שלהם, ה”נדחף” כלפי מטה כתוצאה משכר הטרחה הדל, הוא בושה….
בואו הצטרפו למאבק היחיד הרלוונטי:
- מול מזמיני עבודה ציבוריים, המהווים את הדוגמא לשוק הפרטי
- בהענקת כלים לחברים להתמודדות .
- בקידום הנושא בחקיקה בכנסת.
שלכם
בתיה
