יצחק ליפובצקי-ליר

לקריאת קורות החיים לחצו כאן

מועמד לתפקיד חבר ועד ארצי + חבר ועד סניף תל אביב והמרכז

 

חברות וחברי ההתאחדות,

 

בשנת 1997 נבחרתי לתפקיד יו”ר אגודת האדריכלים בלשכת המהנדסים והאדריכלים.

אחרי זמן קצר נוכחתי כי לא נוכל להתפתח שם ובתחילת שנת 1998 בחברת שותפי לדרך, ייסדתי את עמותת האדריכלים (היום ההתאחדות). פעלתי שיכירו בנו כארגון היציג של אדריכלי ישראל והקמתי באמצעות גיוס תרומות ( 1.5 מיליון ₪ ) את בית האדריכל שלנו. מאז חלפו למעלה מ- 20 שנה .

בשנים איילו הקדשתי חלק גדול מזמני להתאחדות לקידומה ולביצורה.

בשנים 2003 – 2006 חזרתי להיות יושב ראש.  בתקופה זאת יזמתי וניהלתי את פרס דוד עזריאלי ופרס קרן אטיאס. פעולות שתרמו יוקרה למעמד ההתאחדות והאדריכלים והיוו מקור כספי רציני להתאחדות.

בשנים האחרונות הייתי אחראי ליחסים הבין לאומיים שלנו , נאבקתי במקומות שונים בעולם והצלתי (תרתי משמע) את אדריכלי ישראל ואת ההתאחדות , מהחרמות שונות של איגוד האדריכלים הבינלאומי , איגוד אדריכלי הים התיכון, ארגון האדריכלים הבריטי ועוד רבים אחרים.

אני מודאג – את הקדנציה של הועד הארצי הנוכחי התחלנו עם כ- 1,200 חברים וסיימנו עם כ- 700 לפני ההכרזה על הבחירות.

מבחינה תקציבית היה לנו כ- 1 מיליון שקל בקופת ההתאחדות . כיום הקופה ריקה ( כ- 50,000 ₪ ) ויש חשש חמור לעתידה של ההתאחדות.

בשנים האחרונות, כספי ההתאחדות פוזרו באופן חסר אחריות, על לוביסטים, אנשי יחסי ציבור ויועצים משפטיים שלא תרמו להתאחדות דבר, רק מסמסו את מקורותיה.

אנו זקוקים ליושב ראש חדש והנהלה חדשה שיבטיחו את המשך קיומה של ההתאחדות שתוכל לפעול בעוצמה למען מעמד האדריכל ,מעמד המקצוע ושכרנו.

הגיע הזמן לחילופי דורות בעמותה.

נדרשת הנהלה צעירה לה יסייעו, כמה מהמייסדים שלא פסקו לשאת את האלונקה.

סניף ת”א שהיה בעבר בסיס כוחה של ההתאחדות חדל למעשה להתקיים כבר לפני כ- 9 שנים.

בעבר הסניף התל אביבי ,יצר את הפעילות המרכזית של ההתאחדות: תערוכות , ועדות מקצועיות, כנסים, ימי עיון, מינוי

נציגי ציבור בוועדה המקומית ובכלל.

יושבי הראש האחרונים של העמותה, חיסלו את הסניף הפורה והחשוב הזה.

החלטתי להתגייס על מנת לקומם את סניף ת”א ולעשותו לכוח מוביל בהתאחדות. למען התחדשותה למען הצלחתה ולמעננו אדריכלי ישראל.

אני מבקש את תמיכתכם במועמדתי ליו”ר הסניף התל אביבי המתחדש ולוועד הארצי.

 

אני מאמין

לאחר כ-20 שנה בשרות הציבור אני מאמין שהתאחדות  האדריכלים בישראל  היא הדרך והאמצעי הבלעדי, להשפיע על מעמד המקצוע האדריכלות והאדריכלים בישראל.

עלינו לגייס את כוחנו להקמת לשכת אדריכלים סטטוטורית, התחלנו בכך בשנים 2005 -2006 והנחנו את היסודות לכך בכנסת ובממשלה. אולם לא המשכנו.

עלינו לפעול בשלושה מישורים.

א.         מישור הפעילות הציבורית מקצועית

  1. להיות שותפים וליזום בכל סוגיות התכנון, איכות החיים והסביבה. אין מלבדנו, גורם בעל כישורים ויכולת לשלב: יוזמות פיתוח ובניה בשימור הסביבה ואיכותה.
  2. ליזום שינויים בחוק התכנון  והבניה, למסד את שיתוף הציבור בהליכי התכנון, לחדש  את האמון בין הציבור והגורמים המתכננים ולהסדיר את תהליכי האישור.
  3. להביא לשינוי חוק המהנדסים והאדריכלים ויחוד הפעולות, למען יחודו של המקצוע, העלאת רמת ההכשרה ואיכות העוסקים.
  4. להירתם להשבת זכויות היוצרים לאדריכלים.
  5. ליטול מחדש את הובלתם של מהלכי התכנון והבניה בפרויקטים, תוך נטילת אחריות כוללת על כל שלביהם, זאת מול המזמינים הציבוריים והפרטיים במשק.
  6. פיתוח קשרים מקצועיים עם ארגונים בינלאומיים, על מנת לשלב אדריכלים ישראלים במעגל התעסוקה העולמי.
  7. שיתוף פעולה עם בתי הספר לאדריכלות, ליצירת תהליכי הפרייה הדדית בין האקדמיה ועולם המקצוע.
  8. קשר שוטף עם התקשורת לחיזוק המודעות לאדריכלים ולעמותה.

 

ב.         מישור הפעילות הארגונית

  1. פעילות משותפת עם ארגון האדריכלים העצמאים, לקידום אינטרסים כלכליים משותפים.
  2. ניסוח אמנה בין האדריכלים לבינם ובין מעסיקיהם, לקביעת קריטריונים לשכר ראוי ורמת שרותים אחידה.
  3. שילוב אדריכלים צעירים לקידום ההכרה ביכולתם והקמת ארגון שיקדם את עניינם במקומות עבודתם.

ג.          מישור ההתאחדות

  1. קידום העמותה ללשכת אדריכלים סטאטורית.
  2. דמוקרטיזציה, הגברת השקיפות, ניהול יעיל וחלוקת סמכויות בין הפעילים.
  3. הפעלה מסחרית של ההתאחדות: השתלמויות, גיוס תרומות ותגמול פעילים המייצרים הכנסה, למען התמקצעות

הפרויקטים החשובים של העמותה אותם אני רוצה לקדם  בשנים הבאות

  • הקמת לשכת אדריכלים סטאטורית למען עתיד מקצוע האדריכלות ולרווחתם של האדריכלים.
  • שיקומו של סניף תל אביב של ההתאחדות
  • שיפור היחסים הבינלאומיים של העמותה, מאבק בחרם והידוק הקשר ביננו ובין העולם.
  • ליכוד ארגוני אדריכלים וקידום אדריכלים צעירים.

 

בברכה,

אדר’ יצחק ליפובצקי